כּוֹתֵב לִי
- משיריו של יאיר חדאד -
בַּיִת א.
עַל הַדַּף דּוֹהֵר וְרָץ, כּוֹתֵב וּמְשַׁרְבֵּט.
בְּעִפָּרוֹן בְּטוּשׁ כָּחֹל, אוּלַי כְּדַאי בְּעֵט.
מְמַהֵר נָעִים לִכְתֹּב, קָדִימָה עוֹד שׁוֹעֵט.
מְצַיֵּר חֲלוֹם יַלְדוּת, וְאֶת עַצְמִי צוֹבֵט.
פִּזְמוֹן.
כּוֹתֵב לִי קְצָת עַל הַקְּשָׁיִים, פֹּרֵק מֵעַל לִבִּי.
וְהַדַּפִּים לֹא נִרְתָּעִים, אוֹמְרִים לִי עוֹד תָּבִיא.
אֶת הַכֹּל סוֹבֵל הַדַּף, שׁוֹתֵק וְלֹא נִשְׁבַּר.
מְסַפֵּר עַל הֶעָתִיד, וּמָה שֶׁכְּבָר עָבַר.
בַּיִת ב.
הַמַּשָּׂא כְּלָל לֹא פָּשׁוּט, וְעַל לִבִּי כָּבֵד.
הוּא בְּכָל זֹאת לֹא נִשְׁבַּר, פּוֹעֵם עוֹבֵד.
אָמְרוּ לִי אִם רַק לֹא יַחְלִיט, יַחֲלִיט לְהִתְלַבֵּט.
אוּלַי אֶהְיֶה קַיָּם וְחַי, אוּלַי אֶהְיֶה כְּבָר מֵת.